סיפור המסע שלי חלק ב'




אז נכון, הגעתי לאנטוורפן בעקבות סיפור אהבה, ונכון שלהגיע לעיר מהממת במערב אירופה זה ציון דרך משמעותי במסע שקוראים לו חיים, ולפתוח חנות שהיא לגמרי שלי זה בכלל...

איזה כיף אין צפיפות יותר, אחרי דירת ה 12 מ"ר הפריזאית להתרווח בסטודיו משלי...

הכי מחממת את הלב זו הקהילה היהודית והישראלית שקיבלה את פניי בזרועות פתוחות.

איכשהו תמיד בחו"ל הישראליות שלנו מנצחת!

שומעים על מעצבת ישראלית צעירה, הן באות, מפרגנות, מזמינות ונותנות את ברכת הדרך... הרגשתי כמו ה MODIEST של הקהילה, כמו החייט של הכפר...

יש לי סטודיו בייתי מלא יצירה ועשייה זה נתן לי הרבה ביטחון... והפירגון המשיך

יום אחד, כמו שקורה כשאנחנו בוייב טוב של עשייה, חבר טוב, איש עסקים ויהלומן ישראלי, שרואה את כל היצירתיות והמקצועיות מציע להשקיע כדי למנף את הפוטנציאל שמבקש להתרחב..

לא האמנתי שזה קורה לי ומהר מאוד פתחתי סטודיו גדול יותר והתחלתי לייצר קולקציות ולמכור לבוטיקים ברחבי בלגיה.. אני כבר מעסיקה שתי תופרות, עובדת עם מתפרות חוץ, קונה בדים בגלילים ולא במטרים בודדים ומשתתפת בתערוכות וירידים ההתרחבות ממשיכה..

ואז באיזה יום קיץ, כשישבתי לי עם עצמי בבית קפה, הרמתי את הראש ומולי עמדה חנות עם שלט להשכרה. התחלתי לשחק בדימיוני כאילו הייתה שלי, ממש ראיתי אותה בעייני רוחי עד לפרטים הקטנים וזה עוד לפני שידעתי משהו על נפלאותיו של הדמיון המודרך ומחשבה מייצרת מציאות ושאר תורות רוח נפלאות.. הויז'ן הזה הפך למציאות ותוך שנה פתחתי חנו